|
להתפקד לליכוד ולהקים את מדינת פלסטין |
 |
 |
 |
|
נכתב ע"י אריה אלדד
|
|
שלישי, 17 אוגוסט 2010 00:00 |
|
רבים וטובים נפלו בפח הזה. רבים וטובים נופלים בו גם בימים אלו ממש : להתפקד לליכוד כדי "להשפיע מבפנים". כדי ליצור מצב שחברי כנסת מהליכוד, שרים ואולי גם ראש הממשלה יהיו תלויים בגוש גדול של נאמני ארץ ישראל החברים בגוף הבוחר של הליכוד. אם יהיה גוש כזה – מאמינים התמימים – לא יעיזו שרי הליכוד להצביע נגד ארץ ישראל, חברי הכנסת של הליכוד לא יפעלו בניגוד לעמדת בוחריהם.הנימוק הגיוני, אלא שאיננו עומד במבחן המציאות. זו שהיתה, זו שהווה, וזו שלאסוננו תהיה אם יהיו רבים שימשיכו ליפול בפח הזה.ראשית - על הרעיון המכונן : למתלבטים מביאים כדוגמא את ערביי ישראל. אלפים מהם התפקדו לעבודה ולקדימה, והם משפיעים על חברי הכנסת של המפלגות הללו שאם לא יפעלו למען ערביי ישראל – הם לא יבחרו בהם בבחירות הבאות. אותם מתפקדים ערביים מצביעים בבחירות הארציות עבור רע"ם-תע"ל- בל"ד, אבל מתפקדים לעבודה. בקולותיהם זכה אהוד ברק בפריימריז בעבודה ולכן "הוא חייב להם".דפוס כזה הוצע על ידי "חזית יהודית" בראשות פייגלין: "התפקדו לליכוד כדי לתקן עולם במלכות שדי, תצביעו למה שאתם רוצים." בפועל , למרות שהליכוד היה זה שעקר עשרות יישובים יהודיים, נסוג מסיני, מחבל עזה מצפון השומרון, ראש הממשלה מטעם הליכוד מצהיר על "שתי מדינות" ומקפיא את הבנייה – ממשיכים לקרוא לנאמני ארץ ישראל להתפקד לליכוד. האם המתפקדים הללו נהגו או ינהגו בבחירות הבאות כמו הערבים? לא. הפסיכולוגיה והלוגיקה שונות. ההיגיון הפועל עליהם אחר . הם משכנעים את עצמם כי עתה, משהתפקדו לליכוד, הם גם רוצים שאותם מועמדים שקידמו בבחירות הפנימיות בליכוד ייבחרו לכנסת, ולפיכך –הם הצביעו ( וכנראה גם יצביעו) עבור הליכוד גם בבחירות הכלליות. נאמני ארץ ישראל, הטובים והמסורים והנאמנים, הם אלו שבמו-ידיהם שוזרים את חבל התלייה לעצמם ולכל עם ישראל. הם מחזקים בעשורים האחרונים את מפלגת השלטון הבוגדת בהם שוב ושוב ושוב. ועדיין – בתומם או בטמטומם- הם מאמינים שבפעם הבאה יהיה טוב יותר. בפעם הבאה שרון/נתניהו /סער – לא יבגדו. במקום "לתקן עולם במלכות שדי" נתנו פייגלין ואנשיו כוח לנתניהו להחריב עולם. למסור את ארץ ישראל לערבים. ואולי הם מאמינים שיצליחו סוף סוף לבחור בפייגלין לראשות הליכוד? אולי. אבל כשפייגלין יעמוד בראש הליכוד- יקבל הליכוד חמישה מנדטים. מישהו יקים לצידו מייד את "הליכוד האמיתי", יטען שחייזרים גנבו את הליכוד, אבל הוא, או הם , מייצגים את "הליכוד האמיתי, מפלגת השלטון הפרגמטית, שאינה קיצונית", והוא יקבל את מירב קולות "הליכודניקים האמיתיים". הרי חסד עשה הקב"ה עם פייגלין שמנע ממנו להיבחר לכנסת. מה היה עושה אדם ישר ונאמן כפייגלין ביום ש"האיחוד הלאומי" הציע אי אימון בממשלה בגלל "שתי מדינות" או בגלל ההקפאה? מצביע על פי צוו מצפונו? – הרי היה "עף" מסיעת הליכוד בכנסת בו ביום, ועומד בראש סיעת יחיד ( בניגוד לשיטתו – לא להקים "קיוסק" אידיאולוגי" קטן אלא להשתלט על מפלגת השלטון). מצביע בעד הממשלה ? - היה מאבד עולמו בשעה אחת. מסתלק מהאולם ושותה קפה בירכתיים? נו, בשביל לשתות קפה כשארץ ישראל מוטלת על הכף נשלח פייגלין לכנסת? ובפעם הבאה? וזו שאחריה? האם בריא לשתות כל כך הרבה קפה?ושנית – במבחן המציאות: יבחנו נא כל נאמני ארץ ישראל שהתפקדו והצביעו לליכוד איך פועלים שליחיהם בכנסת ובממשלה. עד היכן מגיעה השפעתם המעשית של נאמני ארץ ישראל על נציגיהם בכנסת? ברגעי המבחן הצביעו בני בגין ובוגי בעד ההקפאה. גדעון סער, משה כחלון, לימור לבנת, ישראל כץ, גלעד ארדן – בלעו בשקט מופתי את "שתי מדינות לשני עמים" של נתניהו, המנוגד לחוקת הליכוד ולמצעו, המנוגד למה שהפקידו בידיהם שולחיהם בפריימריז בליכוד. כמה מהם יקומו להפיל את נתניהו אם יגיע להסכם עם אבו מאזן? או שמא כולם סומכים על הערבים שיצילו אותנו מידי נתניהו וחבורת אומרי האמן שלו? איך הפכו כל "המורדים" נגד שרון לחבורה צייתנית להפליא – ומה יגרום להם שלא לציית ברגע המבחן? הרי מלעיטים אותנו שוב ושוב באמירה "לא ניתן לימין להפיל ממשלת ימין". כאילו "שלטון הימין" הוא העיקרון המקודש היחיד. לא ארץ ישראל. לא ההתיישבות הקפואה. "שלטון הימין"- רק הוא נשאר להם מתורת ז'בוטינסקי. שלטון לשמו, לא שלטון כדי להקים את "קיר הברזל", או הס מלהזכיר: "שתי גדות לירדן".ושלישית: על המנהיגות. שר בליכוד לא יקרא תיגר על מנהיגותו של ראש ממשלה מכהן אם חפץ הוא להחליף אותו באחד הימים. ולפיכך – יהיו כולם שותפים בפשעי הליכוד. נתניהו ידע להצביע נגד "ההתנתקות" בממשלת שרון ( כנראה רק אחרי שספר בזהירות את הקולות בחדר וידע שהתכנית תעבור בממשלה). אבל הצביע בעד "ההתנתקות" בכנסת, כדי לא ליצור שוב מצב ש"הימין מפיל ממשלת ימין". וכל שאר המורדים הגיבורים, שהעזו להצביע נגד? אותם כינס נתניהו לממשלתו. חילק להם כסאות ותפקידים וקנה את נאמנותם. כל נאמני ארץ ישראל המתפקדים לליכוד, השולחים נציגים נאמנים לכנסת מתבקשים לקום ולהכריז עתה בפומבי : על מי מנציגיהם הם סומכים בלב שלם שיקום להכשיל הקמת מדינה פלשתינאית ממערב לירדן, להכשיל ממש, בהצבעה נגד התקציב, בהצבעות אי אימון, בממשלה ובוועדות ובמליאת הכנסת, ולא רק הצבעת מחאה סמלית בממשלה שתאפשר להם לשוב ולפנות אל בוחריהם הנאמנים ולבקש מהם אשראי מחודש.ורביעית על ההיגיון של שכר ועונש:כל אלו שבגדו בארץ ישראל ב"התנתקות" שבו ונבחרו לכנסת ולממשלה. כל אחד משרי הליכוד הבכירים הרואים בימים אלו, של "שתי מדינות" והקפאה – תנופת התפקדות לליכוד, מבינים כי הם יכולים לשוב ולנהוג כפי שנהגו בימי ממשלת שרון. אין שכר ועונש. איך אמר שר אוצר ( בממשלת ליכוד)? הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם. |
|
עדכון אחרון ( שלישי, 17 אוגוסט 2010 08:50 )
|
|
מצגת סיכום שנה של ח"כ אלדד |
|
|
|
|
נכתב ע"י אריה אלדד
|
|
רביעי, 21 אפריל 2010 00:00 |
|
בואו לצפות במצגת סיכום שנה של ח"כ אריה אלדד http://www.ys-interactive.com/arieeldad/ |
|
עדכון אחרון ( רביעי, 21 אפריל 2010 10:31 )
|
|
|
נכתב ע"י אריה אלדד
|
|
רביעי, 21 אפריל 2010 00:00 |
|
לא פשוט, לעיתים מתסכל מאד, להיות חבר כנסת באופוזיציה.
אנו יכולים לנאום במליאה, לתקוף את הממשלה על מחדליה וחטאיה, להציע הצעות חוק הנדחות בדרך כלל על ידי ועדת השרים לחקיקה משום שהן באות מן האופוזיציה, לבצע בקרה על פעילות הממשלה בועדות השונות – אך לעיתים תכופות מדי נדמה כי הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
ואז , אחת לכמה חודשים שבה וצפה השאלה : למה לא להצטרף לקואליציה, ולעיתים אף מחדדים אותה ושואלים : למה לא להצטרף לליכוד?
במתח הזה, בין הרצון "להשפיע מבפנים", מתוך הממשלה או מתוך מפלגת השלטון, ובין ההכרח להיות נאמן לאמת שלנו – אנו מכריעים לטובת האמת שלנו. גם מטעמה של האמת, וגם מתוך היכרות טובה עם הליכוד כמפלגת שלטון.
להווי ידוע : יש שתי מפלגות הקרויות ליכוד, גם אם רשם המפלגות מכיר רק אחת. האחת היא מפלגת הליכוד כשהיא באופוזיציה. זו מפלגה לאומית, נאמנה לארץ ישראל ולהתיישבות היהודית בכל חלקיה, מציגה מדיניות לאומית גאה, נאבקת על מלחמה ללא תנאי באויב הערבי והמוסלמי, משמידה את מתקני הגרעין האיראניים בהבל פה, נשבעת אמונים לכל חבלי הארץ, שלמות ירושלים, הגולן, בקעת הירדן. מה לא
ויש עוד מפלגת ליכוד אחת. זו שבשלטון. זוהי מפלגה נטולת אידיאולוגיה, תומכת בהקמת מדינה פלשתינאית ביהודה ובשומרון, מוכנה לדבר על חלוקת ירושלים ועל נסיגה מהגולן, מקפיאה את הבנייה בהתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון, אפילו זו של"צרכי גידול טבעי" נכנעת כעלה נידף לכל צוו מהבית הלבן, מתחננת למשא ומתן עם אבו מאזן גם כשהיא מוקיעה את ההסתה היוצאת מבית מדרשו. מפלגה שאין שום הבדל בינה לבין "קדימה" או "העבודה". לא מפלגה לאומית, לא מפלגה ימנית, כי אם מפלגת שלטון שהשלטון הוא הערך העליון שלה.
למפלגת "התקווה" שבאיחוד הלאומי כמעט אין חילוקי דעות עם הליכוד כשהוא באופוזיציה. אבל אז גם אין שום צורך להצטרף לליכוד כדי להשפיע. לעומת זאת למפלגת " התקווה" שבאיחוד הלאומי אין שום אפשרות להצטרף לליכוד כשהוא בממשלה ומוביל אותה. אם כך נעשה – נשמוט את ההצדקה האידיאולוגית לקיומנו. נבגוד במצע שלנו, במה שאנו מאמינים בו ונלחמים עליו. האם הייתי יכול, כחבר כנסת מטעם "התקווה" להצביע אמון בממשלה המקפיאה את ההתיישבות ביו"ש? ממשלה ההורסת בנייה יהודית וונמנעת מהריסת אלפי בתים ערביים? האם הייתי יכול להצביע אמון בממשלה המכריזה כי היא תומכת בתכנית "שתי מדינות לשני עמים" ובהקמת מדינה פלשתינאית בלב המולדת שלי? הרי ברגע שהייתי עושה כך הייתי בוגד בעצמי ובשולחי. ואם לא הייתי עושה כך, מצביע אי אמון בממשלה כזו שהליכוד בראשה, הייתי נאלץ לפרוש מיד מן הממשלה והקואליציה, ומוצא עצמי בדיוק במקום שאני נמצא עתה – באופוזיציה לממשלה הזו שמעלה באמון שולחיה.
נכון, זה מתסכל לומר שוב ושוב את האמת ולראות את ראש הממשלה מתעלם ממנה. מתסכל שבעתיים לראות את הכבשים השותקות שנחשבו ל"נאמני ארץ ישראל בליכוד" שהתקבצו לעדרו של נתניהו תמורת כסאות סביב שולחן הממשלה, אך עדיף התסכול על הבגידה, עדיף להמשיך ולומר את האמת על פני הצטרפות לעגלת השלטון בלי יכולת אמיתית להשפיע עליה |
|
עדכון אחרון ( רביעי, 21 אפריל 2010 10:24 )
|
|
נכתב ע"י אריה אלדד
|
|
ראשון, 09 מאי 2010 00:00 |
|
הדברים הללו נכתבים ביום בו מגיע לירושלים השליח מיטשל כדי לפתוח ב"שיחות הקרבה" בין ישראל לרשות הפלשתינאיות. השיחות הללו התעכבו זמן רב, בין השאר משום שאבו מאזן, יו"ר הרשות הבין כי נשיא ארה"ב עומד לצידו, והוא יכול לתבוע כל דבר, כולל הקפאת הבנייה בירושלים, כתנאי מקדים.כוונתם של אבו מאזן ואובמה היא להכניע את ישראל לתביעות הערבים: להקים מדינה פלשתינאית בגבולות 67 כשמזרח ירושלים היא בירתה, בלי להיאלץ להכיר בישראל כמדינה יהודית, ובלי לוותר על תביעת השיבה של הפליטים הערבים. נתניהו מנסה להתחמק מהמלכודת הזאת, אך בעצם הסכמתו ל"שיחות הקרבה" הכניס עצמו לקוראלס.לכאורה – ישראל לא צריכה להיות מודאגת במיוחד. מה שלא השיגו אהוד ברק ויאסר ערפאת במו"מ ישיר בתיווכו של קלינטון בקמפ דייויד – לא יושג בדילוגים בין רמאללה לירושלים . מה שלא השיגו אהוד אולמרט ואבו מאזן בעשרות שעות של שיחות אינטימיות בארבע עיניים, כשאולמרט מוכן לוותר על הכל – לא יושג גם כשהערבים אפילו לא מוכנים לשבת עם נתניהו לשולחן הדיונים, וגם המתווך חשוד בעיני ישראל כמצדד בצד הערבי.אך בכל זאת יש סיבה לדאגה כבדה בישראל, דווקא משום שלא מדובר בשיחות ישירות ודווקא בגלל התיווך האמריקאי.נשיא ארה"ב אובמה הוא מהנשיאים העוינים ביותר לישראל שידענו בדורות האחרונים, וכשהוא – או שליחו האישי – מתווך בשיחות, יודעים הערבים שאינם צריכים להציע שום ויתורים, ואם ייקלעו השיחות למבוי סתום תואשם בכך ישראל.ארצות הברית מצאה בירושלים ראש ממשלה חלש ביותר. אולי החלש ביותר בעשורים האחרונים. ראיתי את נתניהו בועדת החוץ והביטחון של הכנסת לפני כשנה, בעת ששב מפגישתו הראשונה עם אובמה. עשרות שנים של שירות בחיל הרפואה של צה"ל מאפשרים לי לאבחן הלם קרב ברגע שאני רואה אותו. נתניהו נראה כחייל הסובל מתסמונת פוסט טראומטית. גם המשתתפים האמריקאים באותם מפגשים ידעו כי מטרתם הושגה במלואה. גם הם יודעים כי טראומה חוזרת מחריפה את התסמונת ולכן חשפו קלינטון ואובמה מלתעות וציפורניים כשהודיעה ועדת התכנון והבניה של ירושלים בירת ישראל על הכוונה לבנות 1600 יחידות דיור בשכונה יהודית בירושלים – רמת שלמה – בעת שסגן הנשיא ביידן ביקר בירושלים. קלינטון צרחה על נתניהו בטלפון, אובמה השפיל אותו במפגש, והיה בטוח כי הדרך סלולה: נתניהו התרסק, ועתה אפשר להבטיח לאבו מאזן גם את ירושלים.טעות של טירון שחצן: לנגוע בירושלים.המלשינים הישראלים מן השמאל הקיצוני, המדווחים ללא הרף לשגרירות ארה"ב בתל אביב על כל צריף הנבנה בידי יהודים ביהודה ובשומרון – הטעו אותו. J STREET הטעה אותו. רם עמנואל ואקסלרוד הטעו אותו. אם יש יהודים התומכים במסירת מחצית ירושלים לערבים ,חשב כנראה אובמה, לא תהיה בעייה לכפות זאת גם על נתניהו.את נתניהו אפשר לכופף רק אם מופעל עליו לחץ מצד אחד בלבד. אבל נתניהו לא פועל בואקום. יש לחץ נגדי. אם מישהו חשב כי הוא עשוי להיות נתון בלחצים פנימיים בתוך מפלגתו מצד משה פייגלין ואנשיו – באה ההצבעה במרכז הליכוד לפני שבוע שבה ניצח נתניהו את "הפייגלינים " ברוב עצום כדי להוכיח שהגוף הזה חסר כוח אמיתי. התיאוריה שצריך להשתלט על הליכוד מבית כדי למנוע מפולת מדינית - קרסה ברגע המבחן . לאחר שנכשלה לראשונה ערב "ההתנתקות", ולאחר שלא הצליחה למנוע מנתניהו להצהיר בניגוד למצע הליכוד על תמיכתו בהקמת מדינה פלשתינאית, ולאחר שלא הצליחה למנוע את הקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון – נותר לפייגלין ולאנשיו רק להמשיך ולהבטיח כי בפעם הבאה יהיה טוב יותר.אבל הלחץ הנגדי מתקיים, וילך ויגבר. למרות כשלון "הפייגלינים".לפני חודשים אחדים הוקמה בכנסת "שדולת ארץ ישראל".בראשה התייצבו איש הליכוד ויו"ר הקואליציה זאב אלקין, והח"מ, יו"ר מפלגת "התקווה" שהיא חלק מ"האיחוד הלאומי" שבאופוזיציה.41 חברי כנסת, שרים וסגני שרים חברים בשדולה הזו ששמה לה למטרה לעצור את הסחף שמאלה, למנוע הקמת מדינה פלשתינאית ביהודה ובשומרון, למנוע פגיעה בהתיישבות היהודית ולחזק אותה. חברו לשדולה הזו חברי "האיחוד הלאומי". ו"הבית היהודי". וש"ס. ו"ישראל ביתנו" ו"הליכוד" ואפילו מקצת מחברי "קדימה". חוק המספרים הגדולים פועל היטב. נתניהו כבוגר מצטיין של MIT יודע היטב כי עצתו של אובמה : לסלק מממשלתו את "הקיצוניים" ש"ס ו"ישראל ביתנו" ולהכניס במקומן את "קדימה" – לא עומדת במבחן המתימטי הפשוט : 41 זה יותר מ-28. אם נתניהו יקבל את תביעות אובמה – לא תהיה לו ממשלה.השדולה החלה את פעולתה בצעד קטן, סמלי. נתניהו רצה להכריז בישיבה חגיגית על תכניתו להשקיע מיליונים באתרי המורשת הלאומיים. כיון שחשש להרגיז את אובמה – לא רצה להכליל ברשימה את אחד מאתרי המורשת החשובים ביותר של העם היהודי – מערת המכפלה בחברון. השדולה כפתה עליו להכניס לרשימה ברגע האחרון את קברי האבות . לאחר מכן קבעה השדולה את היעד המערכתי הבא שלה : להבטיח כי ראש הממשלה, כמו גם השרים התומכים בו מימין בממשלה יעמדו בהתחייבותם כי מיד בתום תקופת ההקפאה, קרי בחודש ספטמבר – תתחדש הבנייה ביהודה ובשומרון. מאבק זה צפוי להיות קשה. מבחן אמיתי לכל מי שמצהיר על עצמו כנאמן לארץ ישראל ולהתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון. הציבור הישראלי חלוק בשאלות אלו. ישראלים רבים עייפו מהמאבק. אם מישהו יבטיח להם שלום אמת הם מוכנים לוותר.ואז עלה עניין ירושלים. ירושלים זה עניין אחר. רוב מכריע של הישראלים אינם מוכנים לוותר על ירושלים גם תמורת הבטחות שלום. ומי שהסית את אובמה ללחוץ עכשיו על ירושלים עשה למדינת ישראל שירות עצום.אלא שאז נחלצו כל מיני יהודים טובים, כמו אלי ויזל למשל, לשכנע את אובמה לוותר. לדחות את ירושלים לסוף. למכור את הרעל לישראל במנות קטנות יותר. וכיון שנתניהו הוכיח באותות ובמופתים שהוא הקפיא למעשה את הבנייה בירושלים, הוא רק אינו יכול להצהיר על כך פומבית משום שיישאר בלי ממשלה, וכיון שהאותות והמופתים הועברו לעיונו של אבו מאזן וגם הוא יודע כי ממשלת נתניהו עוד לא בנתה בפועל אפילו בית אחד בירושלים, והיא מעכבת במכשולים ביורוקראטיים שונים את כל תהליכי התכנון והבנייה בשכונות היהודיות במזרח העיר למרות שהיא מצהירה גבוהה גבוהה כי היא עושה בדיוק ההיפך מזה – התרצו אובמה ואבו מאזן, והסכימו להכניס את נתניהו למלכודת גם בלי הכרזת כניעה ללא תנאי עוד לפני שנפתחו השיחות.מיטשל יבוא וילך, מירושלים לרמאללה ולוושינגטון, ובעוד חודש- חודשיים יניח על השולחן את התכנית האמריקאית-ערבית,ואקדח טעון לצידה.ולכן יש רק מוצא אחד : ירושלים תחילה. עלינו להפעיל את כל מאמצינו כדי לבנות בירושלים. עלינו לדרוש כי שאלת ירושלים תעלה על השולחן מיד בפתח השיחות. מי שחשב כי מדינת ישראל חייבת להציל את ירושלים עשוי לגלות כי ירושלים היא שתציל את מדינת ישראל. |
|
עדכון אחרון ( ראשון, 09 מאי 2010 08:21 )
|
|
